מאת קייד תומאס
המדע עשה הרבה עבור פיתוח גוף. ההתפתחויות בידע התזונתי שינו את הנוף של האופן בו אנו מתפעלים את גופנו ועולם התוספים הוכיח כמחליף משחק. אני מרגיש בטוח שההבנה שלנו כיצד מזונות משפיעים על גופנו רק העבירה אותנו קדימה והוכחה כדבר חיובי בלבד, ג’רזי הופנהיים לפחות בפוטנציאל לשימוש חיובי.
עם זאת אני לא כל כך בטוח שאפשר לומר את אותו הדבר לגבי האימונים.
אולי אני מיושן, אבל בעיניי פיתוח גוף בנוי סביב אימונים. דרך כל שכבות הדיאטה והתוספים, התרופות, הלב וכלי השאר, אני באמת מאמין שעצם הליבה היא תשוקה לאימונים בחדר הכושר ולהרמת חרא.
היום הראשון שבחרתי שרציתי לבנות שריר היה היום הראשון שנכנסתי למוסך שלי בבית ההורים שלי והתחלתי לזרוק סביב משקולות 20 קילוגרמים. סרטים לימדו אותנו כי היותך הכי פיזי המשתמע שלך לאמן את התחת שלך בכל דרך אפשרית, כמו מונטאז ‘מסרט ספורט של שנות ה -80. שרירים נבנו בזיעה, והדרך להיות גדולה מהחיים הייתה של כאב וסבל, אך כאב וסבל שהרגישו ממש טוב.
מה שהפריד בין הגברים שהתקדמו מהגברים שלא היו ידע מדעי אלא קשר לגוף ויכולתם לחוש באמת את המשקולות ולהשתמש בהם כדי להכניס דם לשריר שהם מתאמנים.
כעת נראה כי אנשים רבים מתחילים עם ג’רזי פיורנטינה מטרה מוגדרת בראשם ומדלגים על החלק בו הם מתאהבים באימונים. כמובן שאנשים עם גנטיקה מובחרת יכולים להסתדר בלי להתלהב מחדר הכושר, אבל אני באמת מרגיש עבור רבים מאיתנו שהתקרת ההצלחה שלך תהיה מוגבלת אם לא תפרח באימונים. אני מתקשה להתייחס לאנשים שהמטרה העיקרית שלהם בחדר הכושר היא פשוט להיכנס ולצאת ואני צריך לתהות מדוע אחד היה כפוף לאורח חיים שהם לא נהנים ממנו. אנשים רבים גם לא מענגים יתר על המידה מהתזונה, אז מישהו שלא מתענג על אימונים או לאכול אוכלים פיתוח גוף שאני צריך לשאול … למה לעזאזל אתה פיתוח גוף?
עכשיו זה עלול להרגיז כמה, מכיוון שיש להם יעדים עם גופם ואסור להיחשב פחות מפתח גוף רק בגלל שהם שונאים את התהליך. טוב אז חבל. לעולם לא אבין מישהו שרודף מטרה ג’רזי נבחרת נבחרת קוריאה בכדורגל כאשר הוא שונא הכל על מה שנדרש כדי להגיע לשם. אני מרגיש באותה צורה לגבי מישהו שרוצה להיות “כוכב רוק” אבל לא מתענג על כתיבת מוזיקה או שיש לו שום כישרון לזה.
מה שהדבר התוצאה הוא המון תוכניות וסגנונות אימונים מגובים מדעית. אלה נהדרים עבור אנשים מסוימים; ראשית נוגע להתייחס לאנשים עם אופי OCD שמשחה את הארגון ובעקבות הנחיות, ושנית זה יכול להיות נהדר עבור מאמנים מתקדמים שנפלו לשגרה.
האם אלה מתאימים למתחילים? תמיד הרגשתי שהמתחילים פשוט צריכים ללמוד את גופם ולפתח חיבור למשקולות, ובעקבות מתאר גדוש כזה הטוב ביותר מהשער עשוי לעכב את התהליך של לימוד גופך באמת וכיצד הוא מגיב לגירויים שונים. מערכות אימונים כמו אימוני כלבי הרים של ג’ון מדוז הם פנטסטיים ויכולים לעורר חיים חדשים להכשרה של מפתח גוף מתקדם, אך טירונים רבים מאמצים את הרעיונות האלה בצורה הטובה ביותר מהשער למרות שהמפתח עצמו אמר שזה מיועד למעליות מתקדמות שכבר יש בסיס חוזק וגודל.
אולי אני פשוט מריר וחושב שכולם מחפשים קיצור דרך, אבל למען האמת הגברים שנראים תמיד מתקדמים הם אלה שבאמת אוהבים את החרא הזה.